מטפל סיעודי פרטי -מטפלת סיעודית – אלי מילר

בנוסף לעיל לגבי מטפל פרטי מטפל סיעודי פרטי מתמחה בסיעוד מורכב יותר הכרוך בהרמה מורכבת של המטופל או מטופלת לכיסא גלגלים
לרחצה או להחלפה וניקוי הצרכים. החלפת טיטולים, עיסוי ופיזיותרפיה קלה. רמה נוספת של סיעוד, זה התמחות אמן סיעוד,
התמודדות וטיפול סיעודי לבעלי סף כאב נמוך ביותר (חולים אונקולוגיים בעיקר או טיפול לנפגע תאונה).

(לדוגמא יש חולים שאי אפשר להחליף להם טיטול אם לא שעל ידי 3 זריקות מורפיום או כמויות קנביס מטורפות.
טיפול באמצעות המורפיום או הקנביס מנטרל את המטופל מהסביבה וגורם לבלבול חוסר שליטה והזיות,
תוצאה שלא כל כך כדאי להגיע אליה ואמני סיעוד אלא מטפלים גם במקרים אלה בלא מורפיום או קנביס.

אבל הם לא נמצאים במחלקות בתי החולים, הם עובדים באופן פרטי ולרוב יציעו עצמם בשכר של אח מוסמך בכיר וקרוב לרופא.
בחברת אלי מילר סיעוד מנכ"ל החברה, הוא אמן סיעוד ואיתו צוות של מטפלים ומטפלות, אומני סיעוד שפגשתי והכרתי בעבודתי
איתם בשטח ואת הצוות הטוב ביותר צירפתי אל החברה. מטפלים ומטפלות פרטיות ואמני סיעוד אמתיים. 

ידועה החשיבות של מטפל סיעודי פרטי צמוד ואביא כאן מעשה וסיפור אמתי מהשטח שקרה והיה בפועל.
לפני כ 5 שנים לערך היינו צריכים להתלוות להשגיח ולסעוד אדם מבוגר שעד לפני שבוע מהמעשה היה עובד רגיל בעל עסק פנצ'ריה.
כאשר תוך כדי ההליכה בבית נפל, ככל הנראה מאירוע מוחי קטן שעבר. ותוך כדי גם חטף שבר ברגל מהנפילה
(השבר היה סמוך לאגן והתבקש לעבור ניתוח בשל כך), המשפחה נכנסה לבלבול ולמציאות שלא יודעים פתאום מה נפל עליהם.

אחרי טיפול קצר בבית החולים הפנו אותו לשיקום (לא מהשיקומיים המוצלחים) וקראו לנו להתלוות ולשהות עם האבא במהלך היום
(בלילה השגיחו עליו צוות הסיעוד שבשיקום לא סימפטי כלל.) אחרי מה שעבר והיחס הלא מובן כלפיו ביקשנו קודם כל להעביר אותו
"אני לא יכול לעבוד כאן לא כדאי להשאיר את אבא רגע אחד במקום הזה" אמרתי להם. אי אפשר לשקם אדם מתוסכל.

שמעו לי והעבירו אותו לשיקום עם דיור מוגן על רמה, למרות שכאן היה צריך להביא מטפל פרטי גם ללילה (אבל זה השתלם).
עכשיו יש עליו השגחה פרטית 24 שעות רצוף על ידי שתי מטפלים מקצועיים מטפל ליום ומטפל ללילה.
אני התלוויתי אליו למשך היום שהיה כולל כל פעילות הסיעוד רחצה הלבשה האכלה ליווי והחתלה.

תוך כדי כל זאת עבר עוד אירוע מוחי קל כאן כבר העברנו אותו לגריאטרי ומשם לשיקום באותו בית חולים
(השיקום המעולה ביותר בעולם בכל הפלנטה הזאת) ראיתי שם מטופלים שלא האמנתי שישתקמו פיזית.
הייתי במחלקה הזאת בתור מלווה מטפל כ4 חודשים ראית איך נכנסו אנשים לשם ואיך הם השתקמו לא להאמין.

האמת שאני קיוויתי וביחד המשפחה שרק יישאר המצב ולא ידרדר יותר הכוונה לרמה הקוגניטיבית
(כי פיזית מהרגל היה מחלים על ידי המעקב והחזרה על פעולות הפיזיותרפיה). אבל אבל אבל, לא האמנו גם אני על עצמי
מה מטפל שנותן את הנשמה שלו ופורס אותה תחת המטופל יכול לעשות לבן אדם הדרבון,
העידוד הבדיחות ולקחת אותו בכל זאת למקומות שהוא אוהב למרות מצבו להמשיך לו חיים רגילים עד כמה שאפשר.

הצלחנו גם לשפר את מצבו הקוגניטיבי יחסית על ידי החזרה והעקביות על פעולות קלינאיות תקשורת שהיינו אמורים לחזור אתו.
היינו יודעים את זה לפני אבל לא עד כמה שמטפל פרטי אישי צמוד יכול לעשות לבן אדם כל הטיפול בו ארך קרוב לחצי שנה
עד שקיבלו אישור לעובד זר, שאותו הדרכתי אישית לחפיפה והמשך טיפול וליווי.

רבותיי זה הון תועפות לכל יום כל שכן לחודש ועל אחת כמה וכמה לחודשים.
אבל השאלה פשוטה האם זה כדאי שבתמורה מקבלים אבא שמח הולך (על ידי הליכון או מקל סבא) מתקשר קוגניטיבית ברמה נורמלית
ששמח אתך מתרגש אתך מודע אליך ולחוויות ותחושות שלך למשך של עוד 15 שנה לפחות תשיבו אתם, לי אין מילים להוסיף.